Michael Dushinky

Michael Dushinsky - Thoughts / Tora / History /Hebrew

יום ראשון, 23 בינואר 2011

על מורנו ורבנו הגאון רבי יששכר מאיר זצ"ל - ועוד על הקשר התורני צִיּוֹייְנִים-שְׁחוֹייְרִים

הרב חניאל אהובי רעי כאח לי שליט"א,

תודה על התודה העצומה, ואשר אינה עוצמת עיניה מן האמת הצרופה.

אין לי שום התנגדות שתפיץ זאת לכל מי שאפשר. הרי אין זה מוריד מכבודו
ומגדלותו של רבנו, אלא זה רק מעלה אותנו, החלוצים, הנטעים הרכים מלאי
כוח העלומים, הנהנים מתורת האוּרים, ומשחרים כשחל להיות מגשימים,
אשר הולהבנו ע"י הורינו, תנועותינו המגשימות [בנ"ע, צופים-דתיים ---ראה
משפ' בן דוד--- ופה ושם אפילו 'עזרא'...], מתוך ישיבותינו התיכוניות, אשר
גם ללכת אליהן ולא לצייטלין וכו' היה לנו חידוש (!), ומכל אשר ספגנו מכל
המורים בכל 'מקצועות החול' [שכללו למשל תנ"ך וריה"ל...], ואפילו מן הר"מים
אשר היו מן ה"שחוירים", אך עשו זאת שנים ארוכות באהבה, בלהבה, ואם
היה צריך, אף רקדו ביום העצמאות, ל"ע....

אך זו גם דוקא תעודת כבוד וגדולה לרבנו ר' יששכר הגאון, אשר בשונה
(כמעט) מכולם, הביט בגאון מלמעלה, ראה ושפט נכונה וידע שאיתם מקימים
תורה. הוא היה חכם הרואה את הנולד, וּכְאָב צופה למרחוק, בא הוא אל
הרב נריה, לאחר שבעצמו עסק בישיבות ובעלייתן (טאנז'יר ועוד!), ובפשטות
אמר לו את הרעיון: תן לי כתה אחת לשנה-שנתים כר"מ, ותראה מה אפשר
לעשות עם חומר טוב כזה. היכול היה הרב נריה לומר לא? הרי גם הוא עלה
כְּמֶנְקִין ארצה להקים ולעזור בפיתוח ישיבה חדשה, מרכז? לכן אמר לו: לך
בכוחך זה והושענו יחד את ישראל הַדָּווּי. 'במקרה' זכו חלוצים בוגרי תשכ"א
כפר הרא"ה להיות "שפן הניסיון". ור' יששר הוכיח ועשה, בקשיים כ"כ גדולים.

אך מי שעזר לו כל הזמן גם מן הצד הפוליטי, גם להשיג תקציבים, גם לעזור
ב"שְׁנוֹר" בארץ ובחו"ל, היו 99% "הציויינים" ומוסדותיהם ואנשיהם. אולי גם זו
היא אחת הסיבות ש"נפל" לאחרונה: כמה כסף יכול כבר להיאסף ע"י ילדיהם
ונכדיהם של כאלה אשר רובם "קְדוֹיְשִׁים" שאין ולא יהיה להם שום מקצוע
מכניס לעולם??

ר' יששכר רבנו אמר ועשה, עד נשימתו האחרונה: הוליד דורות של עוסקי
תורה [גם במובן המקורי של ברכת התורה הראשונה (!) לעסוק בדברי תורה,
וגם בכל המובנים האחרים של השורש "עסק"] בָּנֶיהָ - בּוֹנֶיהָ. זה היה ייחודו.

לנו זה הזדהה נהדר עם כל האידיאלים האחרים שחונכנו עליהם, ולכן היה לו
קל להדביקנו בהתלהבותו, שלא עזבה אותו מעולם, ואף בנו נפח את נשמת
רוח החיים שהיא תורה לשנים ארוכות, ועד היום היא אתנו. יתן השם וזכות
התורה לשמה הטהורה האמיתית והנקייה ביותר שהוא גילם בכל חייו תהיה
לנו, לצאצאינו וּלְצאצאי צאצאינו, ובכל ה"חוג"ים... וראה דברי מרן (היחיד!)
ה"בית יוסף" (לא זה מה"הכשר-בית-יוסף") בָּעניין: בית יוסף אורח חיים סימן מז
אות א: ברכת התורה מאד צריך ליזהר בה כדאיתא בנדרים פרק בתרא (פא.) מפני מה תלמידי
חכמים אין מצויין לצאת מבניהם תלמידי חכמים רבינא אמר מפני שאין מברכים בתורה תחלה.
כלומר בתחלת עסקם בתורה בכל יום ותלמידי חכמים מתוך שהם זהירים לעסוק בתורה
ורגילין בה אינם זהירים לברך כשפותחין לא מקיימא ברכתא כדכתיב ונהיה אנחנו וצאצאינו
לומדי תורה. כך כתב שם המפרש (המיוחס לרש"י ד"ה שאין מברכים). ורבינו הגדול מהר"י אבוהב
ז"ל כתב שהטעם שאינם זוכים לבנים תלמידי חכמים מפני שאין מברכין בתורה הוא, לפי שמאחר
שאין מברכין על התורה מורה שאין קורין אותה לשמה אלא כאומנות בעלמא. לפיכך אין זוכין
לשלשלת הנמשך לעוסק בתורה לא ימושו מפיך וגו' (ישעיה נט כא)... ח"ו ל"ע. אכי"ר.
וראה משהו צדדי אך קשור ישירות לנושא, שכתבתי הערב לחבר אחר על מו"ר
ר' שְׁלוֹיְמֶה פישר רבנו שליט"א, להבדיל בין חיים לחיים, שהוא מן היחידים,
אשר אף היום ממשיך בדרך של אז. השילוב הנהדר בין כל "עולמות התורה":
הסטוריה הסטוריה הסטוריה הסטוריה אינני מתווכח אך מה קורה היום לעיננו מדוע אין לזה המשך ואם כן אז למחצה לשליש ולרביעדוקא ר' שְׁלוֹיְמֶה פישר לאוי"ט [אחיו של ר' שְׂרוּל יַענְקֶף פישר אב"ד העדה
ה"חרדית (ממי? מעצמה!)" זצ"ל], אכן המשיך עם זה, וכמדומני שעד היום הוא
משמיע שיעורים בהרבה ישיבות-בת-של-מרכז-עם-צבא או בלעדיו. איך אמר
לי כשהבאתי אליו ללימוד החברותא שלנו בחורף תשכ"ז לפני "ששת הימים"
בכל יום ששי כשלוש שעות בשטיבל ירושלמי מעל השוק ב-מֵיאַשׁוֹרִים",
את המרכזניק הראשון: ר' יהודה חזנצ'וק-חזני זצ"ל ידי"ן?? – "אין בעל-הבית
לתורה". לאחר מכן כל בחור וטוב במרכז בא ללימודים אלו, כולל בניו של
ר' אברום שפירא, כולל ה"תאומים", ורובם ככולם החלו אז להקים ולהיות
רמ"ים ורוֹשֶׁשִׁיבֶעס בישיבות-הבת הנ"ל. ולפיכך בשנות התש"לים ועד התש"נים
הוא מעין "רוֹשֶׁעשִׁיבֶע נודד" ביניהן, כך סיפר לי [החברותא שלו לשעבר] במו פיו
בביקוריי השנתיים של הקבלת פני רבו ברגל שנהגתי שנים רבות. ולאחרונה
אף ראיתי באינטרנט איזה אתר ובו שיעורים קבועים שהוא נושא באחת מן
הישיבות הללו. אפילו סיפר לי לפני שנים רבות בסוכתו, עם חיוך רחב: אוי
ואבוי, "קרה" לי שנהייתי מחותן עם מישהו ממשפ' קוק... ולאחרונה, שמעתי
שבתו היא [ל"ע??] "קולך" (?) ועוד... ומה קרה? בגלל זה הוא פחות גדול? לא
ולא, הוא הגדול האמיתי. אבל אלו כבר סיפורים אחרים. ויש הרבה באמתחתי...
הכל [והכל אסוף כאן למטה, ואתה יכול לערוך הדברים כראות עיניך, חברי
האהוב] חופשי לפירסום, גם באינטרנט, גם ברדיו וגם בעיתונות הכתובה,
ובשם אומרו. האמת תורה דרכה. - אגב, גם זה משפט שר' יששכר השגיר בנו.

חודש שנשמע בשורות טובות
ושבת שלום לכת"רך ולב"ב היקרים,
אוהבך
שלך, דושי

=====

הרב חניאל פארבר


בשיחה עם תמימה (אשתו של אברהם יצחק זצ"ל) ביקשה לקבל הדברים, ומסרה שהכתוב נוגע ללב.
גם אחיותי חיה וצילה מאד הודו על ששלחתי אליהם הדברים.
שבת שלום לך ולביתך.
זאב

==========
ר ' זאב הייתה לי שיחה ארוכה מאד עם צ'כיה . ידידי דושי התקשר אלי על נושא מסוים ובין שאר הדברים אמרתי לו על זה שהעברת את מאמריו לכלל המשפחה המורחבת.הוא ביקש ממני לשמוע ממך הדים על מה שהוא כתב.
בתודה.חניאל+

============
הריני להצהיר ללא מורא וללא משוא פנים:



כל "עולם הישיבות" השחור או המושחר הוקם על ידי הציויינים. בלעדיהם, לא היה קיים,

ולא היה מתחיל להיבנות. זאת האמת הערומה והצרופה, ומי ש"מסתיר", פשוט שקרן, וגם גזלן.



כשניסו לשכנענו הר"מים שלנו בעזתה, ה"ה ר' יששכר ראש הישיבה זצ"ל, ר' שמחה שיף יבל"א

ור' רפאל טיקוצ'ינסקי זצ"ל, אז, בבחירות תשכ"ו (הכנסת הששית, אשר בהם מפד"ל זכתה ב-11

מושבים, אגודה ב-4 ופועלי אגודה ב-2) ש"הגדוילים" ציוו להצביע ג', ור' יששכר הקים אז את

רשימת "ישיבה" באות י' לבחירות למועצה המקומית בנתיבות (!), גזרה עלי אמי ע"ה, חלוצת

"מזרחי", שעלתה ארצה מסיגט בתרצ"ג, בגזרת כיבוד אם, שלכנסת לפחות, אצביע ב' (!).

כשאמרתי לה, הרי רבותי אומרים לי אחרת? אמרה, אמור לרבותיך, מה שאני יודעת היטב:



כל הישיבות גם שלך הוקמו ומוחזקות בזכותנו. בלעדינו לא הייתם קיימים.



ואכן, ואלה היו דבריי למו"ר ר' יששכר כששאלני, נו מה הצבעת? ---הגעתי חולה עם חום מן

הבית, כי כל קול היה חשוב לרשימת הישיבה, והוסעתי ע"י המזרוחניקים מן ה"קסטל" במונית

לעזתה--- אמרתי לו: י' בבחירות המקומיות וב' לכנסת. שאל: מדוע לא הצבעת "י"ג מִידֶעס"?

עניתיו: הצבעתי "י"ב שְׁבוֹטִים"... אז נחשבתי "המתמיד" של הישיבה, ולא יכול היה 'לזרוק'

אותי. . . ועל כך, על חוכמתו זו, ועל עוד, אני מעריצו, ומכירו יותר מהרבה אחרים...



גם רוב הר"מים שלנו וגם של הרבה ישיבות אחרות, כולל אפילו פוניבז', סלבודקה, כפר חסידים,

ואף חברון, אף שהיו אולי אפילו מתחילת חינוכם 'שחורים', לא היו מגיעים למה שהגיעו אם

לא "חטאו" פה ושם בקשר כלשהו עם איזו ישיבה תיכונית, ואפילו, לא עלינו, של בני עקיבא...

[שאלו נא למשל את הרה"ג האמיתי ר' שלמה פישר שליט"א, מו"ר, אשר הוא ירושלמי, אשר הלך

בשבת עם מעיל פסים לבן ושטריימל. זכיתי גם להיות חברותא עמו בירושלים בתשכ"ז-תש"ל.]



כמדומני, שהאתגר האינטלקטואלי, מאנשים צעירים, שחונכו גם קצת על לוגיקה של מתמטיקה,

על ביולוגיה "של כופרים", שידעו, לפחות שמעו, על היסטוריה של בית שני, על מחשבת ישראל,

על רבנים אחרים מלבד ר' שמעון שקאפ ור' חיים בריסקער, שידעו שיש גם דבר כזה שנקרא שפות

אחרות, למשל אנגלית, ושבד"כ היו הטובים ביותר בתיכון, וידעו למשל גם קצת תנ"ך ודקדוק, אף

שמעו, לפחות, על מושג שנקרא ל"ע, ,ביקורת המקרא" ואיך להתמודד עמו, ולא חששו מעולם

לשאול שאלות אמיתיות, ושאפו לאמת, והיו בעלי חוש ביקורת חריף, כל זה ועוד, זה אשר רומם

את ר"מיהם כשהלכו לישיבות הגבוהות מתוך אידיאל צרוף. ללא זאת, מה מקבלים הר"מים היום?

- כבשים ההולכות/ים בעיניים עצומות אחר הזנב של הרועה, אפילו לא אחרי הראש שלו....



ובכן: ללא כל זאת, ללא כל השילוב הנפלא הזה שהיה אז, לא היה מתחיל "עולם הישיבות" להיבנות...



ושוב לישיבת הנגב שלי:



אני מכיר את נתיבות עזתה מחנוכה של שנתה השנייה. ביקרנו שם ל"שבועים ישיבה" לכל החנוכה

וסביבה בשנת תשכ"ג. הישיבה החלה באלול תשכ"א עם מחזור "חלוצים" מכפר הרא"ה! אכן,

תלמידיו החלוצים אשר 'חימם' אותם במשך שנתיים כר"מ שלהם בכפר, כי ידע שרק מכאן יוציא

גרעין נלהב לבצע את החלק של "תורה" מן הסיסמא של "תורה ועבודה" של תנועתם: בני עקיבא!

---גם בחוברת הנחמדה שיצאה לא מזמן לזכרו של ר' יעקב הורביץ זצ"ל, אשר היה ממחזור זה,

כל זה 'מוחבא'...---, ונוסף עליהם רק עוד אחד שעלה מטאנג'יר, בֶּלְחַאדֶבּ. בין אותו "שבט חלוצים"

היו גם [הרב] רצון ו[הרב] ציון צובירי ה"תימנים", מהם למדתי משהו בתימניוּת, וכן [הרב] יענק'לה

צֶ'רבוֹניץ, אח"כ ר"מ הרבה שנים ולזמן קצר אף ראש הישיבה בנחלים, הרב מאיר בטיסט, אח"כ

ר"מ בישיבה ציונית בגולן ואח"כ ראש הכולל שבאונ' בר אילן, ועוד רבים וטובים... אך כולם מכפר

הרא"ה, שבט חלוצים של בני עקיבא, ז"א ילידי תש"ג-תש"ד.



נשלחנו לשם כ-15 חבר'ה ממחזור של כ-33, שבט "עלומים" של בני-עקיבא [אכן חברים מאותו

שבט הקימו אח"כ, כנח"ל-בצה"ל, את קיבוץ עלומים!!] ע"י יוסקה בא-גד מנהל ישיבתנו נחלים, כדי

להלהיבנו ל"תורה". התלהבנו מאוד מן הכל בצריף ההוא, וכשסיימנו "שמינית" [לא קראו לזה י"ב]

כ-13 הלכנו לשם מתוך אידיאל. לא כדי להפוך "שחורים", אלא ללמוד תורה ולהפיצה.



בביקורנו, חנוכה תשכ"ג, היו המחזור השני של ישיבת הנגב, אז "שיעור א' ", כולו כמעט, עדיין

מתלמידי כפר הרא"ה, וביניהם למשל [הרב הצדיק] ר' אברהם יצחק נריה ז"ל [חבר-חדר וחברותא

שלי אח"כ...] וכן אחד שעלה מארה"ב ללמוד בכפר הרא"ה - [הרב המפורסם אח"כ בירושלים] ישראל

פיינהנדלר, שאני זוכר, שכנגד רצון הר"מים נטל על עצמו לסיים את כל המ"ב, ועמד בכך!, וכן [הרב]

משה וַיֶּא ידידי, אכן, ההוא "מן התולעים", אך התחיל לפני כן במצוה 'נשכחת'-אז אחרת: שעטנז...

גם הוא עלה מברזיל בה נולד למשפחה מפליטי רעידת האדמה הידועה בצפת - ל: כפר הרא"ה!...



כשבאנו לשם להתחיל לימודינו באלול תשכ"ג, מצאנו קבוצה גדולה של חברים "מדרשיסטים",

שהגיעו כנראה בגלל הקשר שהיה עם ר' שמחה שיף ה"בריסקער", תלמיד של ר' וֶולְוֶולֶה, וגם למד

שנים רבות ב"חברון" אשר שימש לפני כן כמה שנים כר"מ במדרשיה לפני שר' יששכר לקחו כר"מ

לישיבת הנגב. אח"כ הוא הפך ר"מ באיתרי, יחד עם ר"מ אחר שעשה את הסטאז' שלו בישיבת הנגב,

הלוא הוא מו"ר הרה"ג ר' שלמה פישר, תלמיד-חבר של ר' חיים שמואלביץ מ"מיר"! ראו עוד להלן.



ויחד עם המדרשיסטים היינו שיעור א', והר"מ החדש שלנו, אשר הגיע עמנו, היה הרה"ג, אז רק

בעל צעיר, הוא היה בן 27 בלבד (!) הפונוביז'ר, ר' רפאל יונה טיקוצ'ינסקי זצ"ל, אשר מאוחר יותר

הקים את הישיבה [השחורה] בירוחם...



כך יצא שבתשכ"ד: "שיעור א' " היה בן כ-30 איש, חציים מדרשיסטים, ביניהם למשל [הרב] יצחק

פינחס גולדווסר חברי מת"א מילדות מבי"ס ביל"ו ומנע"ם [= נוער המזרחי, לפני שהתפרקה תנועה

זו כשהיינו בכתה ז', כשהציוינים הדתיים 'איחדו' את המזרחי עם הפועל המזרחי ויצרו את היצור

הגוסס היום: מפד"ל!] וחציים בוגרי נחלים, "נחליס'טים", ועמנו גם [הרב] יגאל שטיגליץ-אריאל

[היום נוב, כן, מחבר הספרים על נ"ך וכו'], אשר הגיע מקול-תורה, ואשר כשלמד בה היה חותם על

הגיגיו בבטאון "זרעים" של בנ"ע: "עלומים, קול תורה..." והרב ש"ז אוייערבאך ידע על כך! וכן עימנו

בשיעור א' גם [הרב] אברהם אוחנא היקר, ששמעתי שאח"כ התמחה בין השאר בסופרות סת"ם.

גם הוא היה חבר חדר אתי בישיבת הנגב. הוא היה היחיד שהגיע מהישיבה התיכונית "מרום ציון"

אשר הייתה אז בבית-וגן. אגב, אני יודע שגם ר' אריה יששכר ווינברג, שהיה משגיח לכמה שנים

בישיבת הנגב ---ג"כ הגיע לשם בתשכ"ד---, וגם חה"כ האגודאי, רביץ, שהקים עמו אח"כ את ישיבת

בעלי-התשובה אור שמח אשר בתחילתה שכנה בחברון גאולה...היו ר"מים כמה שנים שם, במרום

ציון! וכן הגיע אח"כ עוד בחור מיוחד, לא "ממש" תיכוניסט, ה"ה [הרב אל"מ] ישראל מאיר זינגרביץ',

אח"כ סגן הרב הראשי לצה"ל. . . איני זוכר בשיעור זה, "עלומים", שנתה השלישית של ישיבת הנגב

של ר' יששכר, אף אחד בוגר כפר הר"אה משום מה...



שיעור ב' בתשכ"ד, שנתה השלישית של הישיבה, היו בעיקר עדיין, כדלעיל, שבט "נטעים" בוגרי

כפר הרואה, ביניהם [הרב] משה בוטבול, יענק'לה נאמן, החזן אשר הוא אפילו בן הכפר של כפר

הרא"ה, ר' א"י נריה שהוזכר לעיל, והרבה אחרים טובים. כולם א י ד י א ל י ס ט י ם, מוסרי נפשם

יום יום ולילה לילה ללימוד התורה ולהקמת עוד ועוד ישיבות ומוסדות תורה.



שיעור ג' בתשכ"ד, עליהם הסתכלנו בהערצה מלמטה למעלה, היו המחזור המייסד, אותם חלוצים.



כל הישיבה, לפיכך, מנתה אז, בתשכ"ד-תשכ"ה אולי 60 עד 70 בחורים.



אכן, חגגנו את יום העצמאות, הלכנו עם כיפות סרוגות ו"בטלדרסים", אך לאט לאט ה'השחרה'

"האידיאולוגית" החלה, ו'הצליחה' אצל רבים...



אני עדיין זוכר, איך בשבתות אחה"צ הלכנו מן הישיבה, כן ישיבת הנגב של ר' יששכר, בידיעתו

ובעידודו, ברגל דרך השדות, שמנו שם עירוב תחומין בע"ש, למרכז החינוכי של כמה מושבים

מזרחית לנתיבות "מעגלים", כדי להדריך ילדים וילדות בסניף בני עקיבא אשר שם! שאלו נא בעניין

זה את מי שהכריח אז את ר' יששכר להרשות זאת. הוא היה אחד מן ה"חלוצים" הנ"ל, אך לאחר

שנה בישיבה פעל כפי שרבו לימדו והלך להיות אז מורה חלוצי שם. אח"כ היה שנים רבות מנהל

ובונה את ישיבת ההסדר בקרני שומרון! ר' יגאל המאירי נ"י.



בתשכ"ה המשיך ר' רֶפוֹאֶל להיות הר"מ שלנו גם בשיעור ב', ואח"כ, בתשכ"ו, כשאנו כבר בני

"שיעור ג' " הובא ר"מ נוסף, ה"ה ר' שלמה פישר והיה אחד הרמ"ים, של אלה שעדיין לא עזבו את

הישיבה..., חדש אחד הצטרף לשיעורנו: [הרב אל"מ] אהרון "רוני" לפידות [האבא של ישי, הזַמר...],

בוגר נחלים, עלומים, כמונו, אך בא אלינו לאחר שנה ומשהו בערך ב"מרכז"... אגב בינינו היה עוד

אל"מ אחד לעתיד [הרב הראשי של חיל האויר] שלמה לבנון, והחברותא שלו [הרב] שלמה כהן

זצ"ל, שאח"כ היה משגיח רוחני שנים רבות בישיבות "שחורות"...



מכל הנ"ל יוצא שאכן היה כאן היזון הדדי מוצלח ורב שנים, אשר נפסק ונפרד, וההזנה העצמית

לא הייתה מספקת לאף אחד. אני חושב שיש כאן הפסד עצום לכל "עולמות" התורה, אשר יכלו

להיות מאוחדים לש"ש. ר' יששכר ניסה לעשות משהו כזה. לא כ"כ הצליח. אך כן הצליח להכניס

את הרעיונות של הקמת עולמות תורה, אהבה ללימוד תורה לשמה ברמה הגבוהה (לפחות אז,

ולא מתוך אינרציה, כשל היום!), התמדה, וגם הרבה אהבת הרע ועוד, להרבה חוגים מעבר לחוג

הצר אשר בו אח"כ התמקד בשנותיו האחרונות...



אוי, מה אומר לכם, יש הרבה מה לספר. למשל, סתם כך: בהנחת אבן הפינה לבנין הישיבה

בתשכ"ו או אולי אף בתשכ"ה, אשר נכחתי בה כמובן כתלמיד הישיבה, וכאחד מ"מיסדיו" (אז)

של "דור המגבעות הסרוגות" ['המצאה' של יענקלה צ'רבוניץ, אברום-יצחק נריה ושלי אשר

לא צלחה!], היה אחד המברכים הראשיים כמובן מאליו, הרב משה צבי נריה זצ"ל, אשר

בלעדיו לא הייתה 'עזתה' מוקמת או קיימת כלל...



שלכם,

דושי

וראו למטה למטה גם מה ש"שפכתי" אמש. דברים מן הלב הבוכה...

===========

על הפטר[ו]ת סדר[ו]ת בשלח

ידידיי ובני היקרים לאוי"ט,

אמש נתתי שיעור בקריאת הפטרת שבת שירה, לתלמיד יקר בעיר ריגה
שבלטביה (בסקייפ). כשהקפדתי עליו על שואים נעים, אמרתי לו אתה
יכול להיעזר ע"י שאתה רואה מתגים. הוא בדפוסיו ראה, אך אני, אשר
באותו רגע השתמשתי בדותן, ודבורה אשה* וכו', לא ראיתים! אומנם
ידעתי שאצלו, בדפוסיו, לפחות חלק מהם כן יהיו... וכך הווה.

ובכן זה המצוי [ולא כ"כ רצוי (??)]:
(א) קורן, ירושלים ה'תשכ"ג (!!). מתנה לסיום בי"ס יסודי...
(ב) דותן-לנינגרד (של צה"ל) מפורשים בידי שלמה זלמן אריאל, עורך-
יועץ לפירוש: יצחק אבינרי, ברכת הרב גד נבון, הוצאת "עדי" ת"א
מהד' ידיעות אחרונות, נדפס בשנת תשמ"ב, 32 למדינת ישראל
"ספר זה הודפס בדפוס "מדן - בע"מ", טל' 0333625 (!!), תל אביב"
(ג) מהדורת הוצאת "יריד הספרים", מאה שערים 6 ירושלים תשס"ג,
הטוענת בשער ובהקדמה: מוגה על פי קדמונינו יהב"י ורוו"ה.
(ד) סימנים, מהדורת אלחנן יוסף, מהדורה בפורמט קטן, הובאה
לדפוס בשנת תשס"ו לפ"ק, הוצאת ספרים פלדהיים Copiright by
Shmuel Meir Riachi, Feldheim Publishers , עם הסכמות
הרב עובדיה י' (ז' שבט תשס"ד), ר' שריה דבליצקי (מוצש"ק תולדות
תשס"ד) והרב סיני הלברשטאם, רב ואב"ד שיכון ג' ור"מ כולל
"דברי חיים" צאנז בני-ברק (מר חשון התשס"ד)

לעצתכם ממתין,

בברכה חמה,

דושי (אבא, מיכאל)
* לעורכי הדף הלשוני של פר' בשלח:
גם התחדש לענ"ד הסבר מדוע אשכנזים מתחילים לפני השירה.
ואמרתי לו שאולי מפני שבני א"י, אשר סיימו התורה ב-3 (או
ב-3 וחצי) שנים, היו להם במה שאנו מכנים לפי המנהג הבבלי
אשר השתלט עלינו לפני כ-1200 שנה (+/-) "פרשת" בשלח,
לפחות 2 "סֶדְרֶה" או "סֵדֶר", אם לא 3. אחת מהן היתה, כפי
הנראה מתוכן ההפטרה בחלקה הראשון, הקטעים הקודמים
לשירה. דהיינו מפר' יג פס' יז - ועד סוף פר' יד. ס"ה 37 פסוקים.

זה מספיק והותר לפי ההלכה ל-7 קרואים. המינימום בגמרא הוא
30 פסוקים, ואף לנו ה'בבלים' [כיום] יש זכר למינימום זה בפר' וילך.

התיאור של נחל קישון וכו' אשר דבורה אומרת לברק ש'תמשוך'
את סיסרא לשם, מאוד דומה לזה של התיאור אשר לפני השירה.

ובכן ל"סדרה" הא"י: 'בשלח' הייתה ההפטרה ודבורה אשה נביאה
ול"סדרה" הא"י: 'אז ישיר' הייתה ההפטרה 'ותשר דבורה'.

מכיון שאנו האשכנזים משמרים את מנהגי א"י, לא וויתרנו, ועל
אף שזה מאריך את הזמן ואולי אף גורם לטד"צ, איננו מן ה'חסידים',
אשר באופן שרירותי, וללא כל סיבה נראית לעין אימצו [גם כאן]
את המנהג הבבלי הספרדי בנושא ההפטרות, אשר עצם הידיעה
עליו הגיעה אלינו רק בשלב מאוד מאוחר, וכנראה רק בגלל הדפוסים
של חומשים, אשר כשהודפסו בבודפשט ובווינה כוונו להימכר בכל
האימפריה של הקיר"ה, הממלכה האוסטרית, וגם לדרום הממלכה
בה היו ספרדים ואף איטאליאנו א מ י ת י י ם, וזו הסיבה שיש
לנו בדפוסים את המנהגים הללו. אגב איטליאנו ג"כ שומר, ואפשר
לראות זאת דרך ההפטרות שלהם, על ה"סדרה".

עד כאן. אודה להע/ארות.

הירהורים לט"ו בשבט

הערב, ליל ו' מוצאי טו בשכט נסעתי 120 ק"מ לקהילת טפליצה לתת הרצאה+שירים
על ה"חג" - - - (ואמש עשיתי זאת במסיבה אחרת, אצל ה"ליברלים"-"פרוגרסיביים"-
"ריפורמים" דהכא. ה'נשיא' שלהם, אדם יקר ובעל רגש עמוק בכה בשלבים מסויימים...) "טובישבטחגלאילנות", אך  ללא "סדר" וללא שקר - אלא עם ההיסטוריה האמיתית שלו:
- הוא לא בתורה, לא בנביאים ולא בכתובים ואף לא ב"ספרים החיצוניים"
(כחנוכה למשל)...

- במשנה, בגמ' ובהלכה - הוא רק בעניין מעשרות וכו' - שאכן, זה מה שמייחד
 את חסדה ורוחניותה של תורת א"י במעבר מ"אוכלי המן" לעובדי-אדמה" !!
 ולמעשה את כל יהדותנו: עשרות מצוות, לא "צדקה אם מתחשק לי", הקשורות
 בכל מה שקשור בחקלא, בשדה. מה שאיני מותיר פאה או עוללות, או מה שאיני נותן
 מעשר או מפריש תרומה - הוא גזל עניים, גזל כוהנים, גזל לוויים = גזל הקב"ה !
 אצלנו - זו מצווה. [לעומת חסד לאומים - חטאת]

 אך - אין הוא שם שום "חג" אלא רק ציון תאריך כמו א 'באלול - ר"ה למעשר בהמה,
 שאף אחד עדיין לא 'אימץ' אותו כ"חג ל\הבהמות" כהקבלה ל: "חג ל\האילנות" !!
 [ובעצם מדוע לא? בואו ונחדש גם "סדר" לראה"ש הזה.....]

- השלב הבא בהלכה. אין כלום על תאריך זה כ"חג" כלשהו, באף אחד מן הפוסקים
 לאורך כל ההיסטוריה, אלא רק סעיפון קטן: איו אומרים תחנון, שום דבר  ח י ו ב י !!
 למשל בחנוכה - הדלקת נרות בביכ"נ, הלל, על הניסים, פיוטים בשבתות, אף ביום
 העצמאות - הלל בביכ"נ ותפילה חגיגית! כי יש כלל: תאריך-מצויין בלוח העברי, אבל
 שאין לו כל ציון בביה"כ, אלא רק במשהו של "שב-ואל-תעשה", ל ע ו ל ם לא יתמסד
 כ"חג", ואפילו זעיר... וזה הוא הרי ט"ו בשבט. לא כלום. לא חג.

- השלב הבא: אנו בגלויות. מפללים וחולמים לשוב ציונה. אלפי שנים. געגועים
 לארה"ק בגלויות השונות. השתדלות לאכילת פירות א"י. אי אפשר -  ולכן יבשים.
 "שוק" היבשים המיובאים לארץ מתאילנד סין טורקיה ויון הוא אנכרוניזם מצחיק..
- השלב הבא, קשור לנ"ל, אך קבליסטי של מיעוט קטן:"סדר", וסימבוליזם, ו-4 'כוסות'.
 לא התקבל אצל אף אחד, לא ביהדות ספרד, תימן, איטליה וק"ו לא באשכנז...
 ואפי' לא אצל החסידות [חשוד בעיני בשבתאות! הם ושכמותם 'המציאו' חגים רבים..].

- השלב הבא: תוכן 'חדש' לכל החגים עם תחילת "שיבת ציון", "היפוך הפירמידה",
 ושירים בסיגנון מארש צבאי רוסי/גרמני סוציאליסטי: "כך הולכים השותלים, רון
 בלב, ואת ביד, מן העיר ומן הכפר, מן העמק מן ההר, בטו טו טואו, שהערבים
 ימותו, באיזה יואום? - ביום שבת! באיזו שעאה? - בשעה אחת, והשקדייה פורחת,
 להיטלר יש קרחת וכו' [[מעניין לשים לב מה העסיק את מוחם של ילדי שנות ה-40
 וה-50 בת"א: הרצח-הזדוני-המוצלח-והמאורגן-ביותר של היטלר, והמלחמות עם
 שכנינו הערבים! גם כשאנו 'מתחבאים מן המורה' במקהלת כיתה א', איננו שרים
 "רק" שטויות, אלא על הדברים העומדים ברומו של עולמנו...]] חג הנטיעות...
 תכנים חדשים לחגים היו חייבים להיווצר מכורח המציאות, ולפיכך: ביכורים לקק"ל,
 "סדר"ים ו"הגדות" קיבוציים, עדלידע, ל"ג בעומר: "גיבור-גיבור", חנוכיות על מגדלי
 מים [כל אלה: אנטי-בריטי - טרום מדינה, מנדט!] וכו'. כל זה עבר גם
אלינו, הציונים
 הדתיים במינון זה או אחר... ואפילו הלאה לדוסים יותר...

- והשלב הבא: מכיון שבחו"ל מאוד נחמד לגור,  כי אין מתכוננים לעלות, "אולם כולנו
 ציונים" אפילו הריפורמים לסוגיהם, אז "ממציאים" תחליפים לא"י: סדר ט"ו בשבט,
 שאין לו שום משמעות אלא {א} מתוך ובתוך א"י, ו{ב} רק על ידי האדם-עץ-השדה
 בן עם- ישראל - בארצו ואך ו{ג} רק ע"י התורה (מעשרות) והתושבע"פ (ה-1 או
 ה-  15 בשבט) אשר גם היא "עץ" חיים.... זה ממש נחמד "לכפר" על אי מעש ועל
 אי-עליה, באכילת פירות ובהזמנת השגריר הישראלי בפני קהל, בעיקר גויי, ועם יו"ר
 הסנאט הצ'כי להאזין ל"סדר" טו בשבט של קק"ל..., אשר נאלץ הרה"ר לנהל!!
 או הו !! ויש גם עוד תחליפים: בר מצווה של אמריקניים ב"פראג" במקום בירושלים!
 ועוד ועוד.. - וגם אצל ה"חריידים" (מעצמם? בוודאי לא מהקב"ה...) -   טיולי-
 קברי-אדמו"רים באירופה החשוכה, השחוחה, השכוחה והמשכיחתם-תורתך, של
 קבוצות "דוסים" למיניהם מכל חלקי עולם... "נח-נח באומן", "ליז'נסק" של
ר' מיילך וכו'...
 אוהלי משיחים ב-770 ועוד ועוד...
ולהסברים הנ"ל, ולהריגת ה"פרה הקדושה" ה'מחודשת' הזו הקדשתי את דבריי
בשני "סדר"ים שהוזמנתי אליהם כמרצה ושר... כאן בצ'כיה . ניצלתי אותם ללימוד
הבנת ההיסטוריה של החג ובכלל... ולשם לימוד תורה ומצוותיה התלויות - בכך שיצאו
או לא יצאו רוב גשמי שנה... למשל יצא ב'דרך-העץ' לעסוק אף במצוות ערלה ובנטע
רבעי. כי זרקתי לשולחן שאלה: כמה זמן לוקח לפרי לגדול ולהיות בר אכילה? והנה אשה,
שהיא בת עיר, אך קראה משהו על עצים (היא אחות במקצועה. אין 'דתיים' באותה עיר
אך גם אין "חילוניים"... אין מושגים כאלה כאן), וכמסיחה-לפי-תומה אמרה בדיוק כמו
בתורה: ארבע שנים!!!! - וכן שרנו וסיפרנו הרקע של הט"ו טו טואו... כשכל
קירות הקהילה
שם מצופים בתערוכה על קהילה אחרת בסודטים שנכחדה לגמרי, ואשר ראש העיר
הגויי שלה ליווני היום בביקורי בה. התהלכנו במה שהיה פעם השכונה היהודית
ובקומפלקס הדירות הקומוניסטי, אשר היה פעם ביה"כ המפואר שלה... רק משהו קט
בחזית הבניין (facade), אשר בו מסעדה, חנות רהיטים וחורבה, מראה את יופיו של אז...
בתמונות שבתערוכונת יש תמונות של 7 דורות של רבינר-ד"ר, שכיהנו בה, אשר מוצאם
מהולנד, הונגריה, פולניה, סלובקיה, ורק האחרון שהושמד ונרצח היה בן צ'כיה שהוסמך
ב"סמינר רבנים" בוינה...
הפרולוג של התערוכה הוא תמונה ודבריו של הרצל: "יהודי פראג הקטנים, הטובים,
הסוחרים הישרים, אם אתם כאן [אזי בעיני הגוי] אינכם צ'כים, ואם אתם בסודטים -
אינכם גרמנים...
שלכם
באהבה
מיכי